סיפור נחמד, אבל לא בטוח שההשואה לספל מייצג אותו. הטעם של קפה תורקי אחר בכוס זכוכית מאשר בספל קרמיקה או במג. תה אני יכולה לישתות רק בספל מסוים זכוכית דקה או חרסינה . במיקרה זה, הספל בהחלט משנה את הטעם של הקפה או התה. אולי זה נכון גם לגבי הסיפור? אולי בכל זאת יש קשר?

חכם, “אל תסתכל בקנקן אלה במה שבתוכו”

ל-1. בוודאי שיש קשר. אבל רק בסגנון. ראובן בסגנון כזה, שמעון באחר. אבל במהות העניין, אם אין שום כוס, רק כוס חד פעמי, בוודאי שכולנו נשתה מהקפה ונהנה. הרי חייבים לשרוד… וזה בדיוק העניין. שברגע שעלית על נקודת הישרדותך, שוב אתה יכול לחשוב, כל מיני מחשבות נעימות, ללא כל קשר למצב…

סיפור זה מלמד אותנו צניעות מה היא!
בנאדם שרוצה לשתות קפה לא אכפת לו באיזה ספל הוא ישתה , אלא ירצה להנות מאיכות חומר הגלם שבתוך הספל ! .
לצערנו , מצבנו החברתי מזכיר לי את מה שאמרה מלכת צרפת ערב המהפכה הצרפתית , מארי אנטואנט : ” אם אין לחם תאכלו עוגות”! -זאת אמרה שמראה עד כמה הגענו בני אדם לנהוג כיצורים שמונעים מרדיפה אחרי הדחפים שלהם , שלרוב הם מסתכמים ברדיפה חומרית אחר כסף וכבוד – ממש כמו בהמות בטבע.
רק להזכירכם שרוב העשירון העליון בארץ ובעולם מתגרשים כתוצאה ממשיכה בהמית זו למעלה מ3 פעמים! .
רק צריך להזכיר כי ” האדם נמדד בשלושה דרכים – בכיסו , כוסו ובכעסו ” , אין דרך להמלט מן האמת כי כמו שנכתב כבר במחזה על יוסף החכם : ” לו בכלל נחשבו חיי , הייתי שואל אולי , אך כל התשובות הן ביד אלוהיי ” ( תרגום של אהוד מנור לשיר ” דלת סיגרו עליי ” / אנדרו לויד וובר) .
חיו של האדם לא נמדדים באמת באיך הוא חיי, כמה קל לו או כמה כיף לו, אלא מה הוא השיג במעל רב ובייגע כפיו .כל ההסתכלות שלנו על החיים חייבת להיות לא באיזה מרצדס אתה נוסע או בכמה מליונים עלתה הווילה שלך ליד החוף! אלא במה אתה מוכן לתת לסובבים אותך כי : ” איזהו העשיר ? – השמח בחלקו ” .